במדרש (תנחומא צו,יד) מסופר שכאשר הקב"ה ציווה את יחזקאל הנביא למסור לבני ישראל את צורת בית המקדש, תמה יחזקאל, שכן הנבואה נמסרה לו בימי גלות בבל, כאשר העם הוגלה לבבל ולא היה יכול לבנות את בית המקדש. "אמר יחזקאל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה, בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית... וכי יכולין הן לעשות? הנח להם עד שיעלו מן הגולה ואחר-כך אני הולך ואומר להם".
המדרש מביא את תשובת הקב"ה: "ובשביל שבניי נתונין בגולה יהא בניין ביתי בטל?! אמר לו הקב"ה: גדול קרייתה בתורה כבניינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה; ובשכר קרייתה, שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".
לא כאילו
מה משמעות תשובתו של הקב"ה? הלוא לימוד תורת הבית ובניית בית המקדש עצמו הם שני דברים נבדלים. בניית בית המקדש פירושה הקמת בניין גשמי, שבו אפשר לקיים את כל עבודות המקדש כפשוטן, ובכלל זה הקרבת הקרבנות כפשוטה; ואילו הלימוד והעיסוק בתורת הבית הוא עניין רוחני בלבד, שעליו הקב"ה אומר "אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".
אבל האמת היא שאין כאן שני דברים נבדלים. כאשר התורה, תורת אמת, משווה שני דברים זה לזה, המשמעות היא שבאמת הם דבר אחד. וכך עולה גם מתשובת הקב"ה ליחזקאל: "ובשביל שבניי נתונין בגולה יהא בניין ביתי בטל?!". מכאן אנו למדים שהעיסוק בתורת המקדש מונע מצב של "בניין ביתי בטל", והרי הוא בבחינת בניין המקדש ממש.
מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 414) שהעניין יובן ממה שאמרו חז"ל על הקרבנות – "כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם, כאילו הקריב אשם". הכוונה ב"כאילו הקריב" אינה שהוא מקבל שכר בלבד, או שעל-ידי זה הקב"ה מכפר על העוונות כמו על-ידי העלאת קרבן, אלא יש בכך (על כל פנים לפי כמה דעות) גדר של הקרבת קרבן ממש. הדבר בא לידי ביטוי בהלכה שאין לומר את פרשת הקרבנות בלילה אלא ביום, "לפי שאין מקריבים קרבן בלילה". ויש עוד כמה וכמה הלכות בתורת הקרבנות שצריכות להיות בדוגמת הקרבתם. מכאן עולה שהעיסוק בתורת הקרבן כמוהו כהקרבתו ממש.
ואם כן הוא באשר לקרבנות, כל שכן שכך הוא באשר לעיסוק בתורת הבית. הלוא זו הייתה טענתו של יחזקאל, שבני ישראל אינם יכולים לבנות את בית המקדש בהיותם בגולה. על כך ענה לו הקב"ה שההימצאות בגולה אינה מצדיקה ש"יהא בניין ביתי בטל", ולכן ציווה אותו להורות לבני ישראל לעסוק בתורת הבית, שעל-ידי הלימוד פועלים שלא יהיה "בניין ביתי בטל".
מצוות עשה לבנות
הסבר הדבר פשוט: המצווה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" היא מצוות עשה לדורות. בכל עת ובכל מקום מוטלת על עם ישראל החובה לבנות את בית המקדש. כשיש מצב שאינו מאפשר לבני ישראל לבנות את בית המקדש בפועל ובמעשה, מפני סיבות שאינן תלויות בהם, חלה עליהם החובה לעסוק במה שבידם – בלימוד תורת הבית, ובכך "כאילו אתם בונים אותו".
כלומר, העיסוק בתורת הבית אינו בבחינת זֵכֶר ותחליף לבניין בית המקדש, אלא כשיהודים עוסקים בתורת הבית יש בלימוד הזה משום גדר של מצוות בניין בית המקדש. זו חובה אישית המוטלת על כל יהודי, כפסק הרמב"ם: "הכול חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים". כשיהודי עוסק אפוא בתורת הבית בזה הוא בונה ממש את בית המקדש, וזו ההכנה לבניינו בגשמיות ובפשטות בגאולה האמיתית והשלמה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
