מחלוקת קורח משמשת דוגמה למחלוקת שלילית, שאינה לשם שמים וסופה רע ומר. על-פי זה מתעוררת השאלה מדוע פרשה שלמה בתורה נקראת על שמו של קורח, מחולל המחלוקת?
השאלה מתחזקת יותר לנוכח העובדה שפרשיות רבות בתורה נקראות על שם המילה הפותחת שלהן – 'וירא', 'ויצא', 'וישלח', 'ויחי' ועוד. אולם כאן אנו משנים מהנוהג הרגיל ובמקום לקרוא לפרשה 'וייקח', קוראים לה על שם המילה השנייה של הפרשה, 'קורח', וזאת לא כדי לציין אדם צדיק וישר-דרך, אלא חוטא שמרד במשה רבנו!
טעות בבחירה
אלא שיש להפריד בין קורח האיש ובין מחלוקת קורח. קורח עצמו היה בעל מדרגה רוחנית גבוהה ביותר. הוא היה נכד דור רביעי ליעקב אבינו, ואף היה מ"טועני הארון", נושאי ארון הברית. בתורת הקבלה והחסידות מוסבר שרצה להביא את העולם למצבו העתידי העילאי, כשהלוויים יעמדו בדרגה גבוהה מהכוהנים.
מחלוקת קורח לא שללה את מדרגתו האישית הגבוהה. הוא עצמו אכן עמד בדרגה גבוהה, אבל מכיוון שחי בעולם הזה הגשמי, שבו ניתנת לאדם בחירה חופשית בין טוב לרע, טעה ובחר לעורר מחלוקת נגד משה רבנו. על כך נענש עונש קשה, ועם זה נשאר בפנימיותו בעל מדרגה רוחנית גבוהה.
הייחוס נשאר
זאת רומז רש"י בפירושו על המילים "בן יצהר בן קהת בן לוי". אומר רש"י: "ולא הזכיר 'בן יעקב', שביקש רחמים על עצמו שלא ייזכר שמו על מחלוקתם... והיכן נזכר שמו על קורח? בהתייחסם על הדוכן ב'דברי הימים', שנאמר 'בן אביאסף, בן קורח, בן יצהר, בן קהת, בן לוי, בן ישראל'".
לכאורה, לשם מה רש"י מביא את החלק השני של פירושו? הלוא הוא מבקש להסביר מדוע לא נזכר כאן "בן יעקב", ולמה חשוב לציין שבדברי הימים מייחסים את קורח ליעקב? אלא שרש"י מבקש להשיב מדוע הפרשה נקראת על שמו של קורח. לכן אחרי שהוא מסביר שיעקב אבינו ביקש שלא יוזכר שמו בהקשר של מחלוקת קורח, הוא ממשיך ומציין שכאשר אין מדברים על המחלוקת אלא על קורח האיש, התורה מזכירה שהוא נכדו של יעקב אבינו.
להביט פנימה
הפרדה זו בין האיש ובין מעשה החטא אנו מוצאים בעוד מקומות. למשל, הגמרא אומרת על ירבעם בן-נבט: "שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן". גם על מנשה המלך, שעבר עבֵרות חמורות ביותר, אומרת הגמרא שהקב"ה חתר לו חתירה מתחת כיסא הכבוד, כדי לקבל את תשובתו.
בדברים אלה טמונה נקודת המבט האמיתית שבה יש להביט על כל יהודי: גם אם מעשיו אינם רצויים, אין הדבר פוגע במעלתו של היהודי עצמו, בן אברהם יצחק ויעקב, שיש בו נשמה שהיא חלק א-לוה ממעל ממש. יש לקרבו, לעודדו לתקן את מעשיו ולגלות את מהותו האמיתית.
(שיחות קודש תש"מ, כרך ג, עמ' 434) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
