הזוהר בפרשתנו מביא את הפסוק בשיר השירים: "אַל תִּרְאוּנִי, שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת. שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי". הזוהר מסביר שהדברים נאמרים מפי כנסת ישראל בתקופת הגלות. "אל תראוני" – "לא תוכלו לראות אותי", מפני שאני "שחרחורת".
שואל הזוהר מדוע הפסוק נוקט לשון "שחרחורת", שמשמעותה שחור עז, ולא "שחור", ומסביר שכנסת ישראל הושחרה כפליים: פעם אחת "ששזפתני השמש", כלומר, השמש נסתלקה ממני, ונוסף על כך "בני אימי ניחרו בי" – אלה כוחות הרע, שמקורם במידת הגבורה, ששורשה בספירת הבינה (המכונה 'אם'). גם נגעי הצרעת המפורטים בפרשתנו נוצרים כאשר החכמה האלוקית מסתלקת ונותרת הבינה לבדה, וממנה נוצרות גבורות.
השפעה צדדית
בשעה שכנסת ישראל שרויה בגלות והאור האלוקי הסתלק ממנה, ולעומת זה, כוחות זרים שולטים בה, היא אומרת: "אל תראוני". בתורת הקבלה מוסבר שבקשתה של כנסת ישראל היא שלא יגדירו אותה על-פי מצבה הנוכחי, בגלות. השחרחרות שאופפת אותה אינה מצבה האמיתי, אלא נגרמה בהשפעת כוחות זרים. זו לא אני, היא אומרת, במהותי אני שונה לגמרי.
גם יהודי עלול למצוא את חייו הרוחניים קודרים וחשוכים, לא חשוכים בלבד אלא שחורים משחור – "שחרחורת". האור האלוקי אינו מאיר בנפשו, ואם לא דיי בכך – כוחות אחרים ממלאים את ליבו. מצב זה עלול להביאו לידי ייאוש חס וחלילה. עליו לדעת שה'שחרחרות' הזאת אינה מציאותו האמיתית, שכן נשמתו בפנימיותה רוצה למלא את רצון הקב"ה במלואו. הנגעים הם השפעה של כוחות צדדיים.
כשהחכמה נעדרת
נגעים נוצרים בהעדרה של החכמה. החכמה היא נקודת המוצא של השכל. כשמאירה הברקה רעיונית זו חכמה. הבינה מציינת פיתוח של תמצית ה'חכמה' לרעיון מפורט. יתרונה של החכמה על הבינה בהתבטלות שמאפיינת את החכמה.
לכן החכמה מייצגת את תנועת ההתבטלות. ברגעי ההברקה של הרעיון החדש עדיין חסרים הפרטים המלאים שלו. האדם חש שהוא אינו יודע הכול והוא תלוי בקב"ה. ההתבטלות היא תכונה הכרחית בכל מרכיבי עבודת השם, הן בלימוד הן בתפילה.
מבט חיובי על הזולת
כדי להתגבר על ה'נגעים' הרוחניים על האדם להיות בטל לגמרי לקב"ה ולנהוג במידת החכמה. בשעה שהוא לומד תורה, עליו לדעת שזו תורת הקב"ה ולהתקשר עם נותן התורה. אם לא יעשה כן, עלול הלימוד להיות מנותק חלילה מן הבורא ולגרום 'נגעים' רוחניים.
רעיון זה נכון גם כלפי הזולת. כאשר מביטים ביהודי שני השרוי במצב של 'שחרחרות', יש לזכור שאין זו מציאותו האמיתית. במהותו הוא טוב, ורק מפני סיבות צדדיות הידרדר למעמדו הנוכחי. יש לקרבו לתורה ולמצוות, ולזכור שהקדרות היא תוצאה של דברים צדדיים, ולא מה שהוא באמת.
(התוועדויות תשד"מ כרך ב, עמ' 1348) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
