"זכיתי שדברי התעוררות שלי בזה מתקבלים בין כמה חוגים", כתב הרבי לגבי 'מבצע תפילין' * "כאשר הוא יילך לפעול עם יהודי שני להניח תפילין לשמה, משום שכן ציווה ה', יפעלו הדברים סוף-סוף גם עליו" * באשר לטענתו, לשם מה עליו "לרדת" ולעסוק במבצע תפילין כפי שהוא בעולם המעשה - הנה על זה אומרים לו שהתנאי לקבלת התורה הוא הקדמת נעשה לנשמע

הרב מרדכי-מנשה לאופר

"מה שנוגע לי הוא עניין הפצת היהדות, ולכל לראש מבצע תפילין, שזכיתי שדברי התעוררות שלי בזה מתקבלים בין כמה חוגים, וכיוון שהתקיפו אותי בעתון [="הארץ"] וכו', הרי יש כאלה שבאים למסקנה מזה שאין להניח תפילין, חס-ושלום, שהרי יוזם הפעולה נכתב עליו ככה וככה בעיתון פלוני ועודנו עומד ומדבר ומעודד שיניחו תפילין" - כך מתבטא הרבי בגילוי-לב באיגרת מג' בתמוז תש"ל (אגרות-קודש כרך כו עמ' תכ) אל מר אליעזר לבנה (ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה) בנושא התיישבות היהודית בחברון.

בסיום המכתב כותב הרבי:

התקווה שבזה לא תזיק ההתקפה כיוון שאין כל הקשר שכלי ושייכות בין שני העניינים [שאפילו באם היתה ההתקפה צודקת על מאה אחוז, מהי השייכות לקיום מצוות תפילין הכתובה בתורתנו, תורת חיים ותורת אמת, בארבע מקומות בתורה שבכתב ובריבוי מקומות בתורה שבעל-פה וכו' וכו']...

זיכוי הזולת ללא עיכובים

בהתוועדות שבת-קודש פרשת לך-לך תשמ"א (שיחות-קודש תשמ"א, כרך א, עמ' 390-391) השמיע הרבי ביאור למאמר רז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף-על-פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" והתייחס ל"כמה וכמה שואלים": כיצד דורשים ממנו ללכת ולפעול על יהודי אחר להניח תפילין לשמה משום שכך ציווה ה', בשעה שהוא עצמו אינו אוחז בדרגה זו, ולא רק שאין הוא אוחז בכך, אלא שלפועל אינו עושה כן?!".

הרבי פירט עוד את הבעיה והשיב עליה:

כלומר: הוא עצמו מניח תפילין לעת-עתה באופן ש"לא לשמה", מצד ה"לב כסיל" שהוא "לשמאלו", מה-שאין-כן ה"לב חכם" הוא "לימינו", שכן הוא קשור ב"מימינו אש דת למו", תורה-ומצוות;

כאשר הוא יילך לפעול עם יהודי שני להניח תפילין לשמה, משום שכן ציווה ה', יפעלו הדברים סוף-סוף גם עליו - הפועל עם הזולת - שזה יבטל את "לב כסיל לשמאלו", ותתגלה המציאות האמיתית, ה"לב חכם לימינו".

ובינתיים, צריך הוא תיכף ומיד ללכת להניח תפילין עם הזולת, משום שהלה מחוייב להניח תפילין, ואינו צריך להמתין עד שהוא "יתארגן עם עצמו" ("ער וועט זיך אויסטשוכען!"). ואם לא יזדרז מיד להשפיע עליו להניח תפילין, אי-אפשר לדעת אם הוא ימצא אותו בכלל אחר-כך!

בתחילת דבריו ציין הרבי שהאיש שהולך להניח תפילין עם הזולת עושה זאת שלא לשמה - הוא הולך להניח תפילין עם יהודי שני כדי לזכות בכבוד, שיקראו לו בתואר "טאנקיסט" והוא יקבל כסף (=דולרים מהרבי) לחלקם לציבור, וכיוצא בזה.

הבחינה של כל דבר, קבע הרבי, היא אם טענה זו  (שהוא פועל בכך באופן ד"שלא לשמה") מבלבלת אותו עד כדי-כך שהיא תפגע במעשה בפועל, ותמנע ממנו ללכת להניח תפילין עם יהודי שני.

ובאמת עליו לדעת - שהנחת תפילין שלו עם הזולת איננה מצד מה שהוא חושב, שהוא רוצה לזכות בתואר "טאנקיסט" - אלא משום שבפנימיות (על-פי פסק-דינו של הרמב"ם - הלכות גירושין סוף פרק ב) רצונו להניח תפילין עם יהודי נוסף.

המוח והלב ומשל השעון

יהודי איש עסקים, שעסק במכירת שעונים, ביקש את ברכת הרבי למנוחת-הנפש ופרנסה בהרחבה. הרבי משיב לו (איגרת מי"א בשבט תשט"ז - אגרות-קודש כרך יב עמ' רי-ריא). שעליו להכין 'כלים' לקבלת הברכות. בדיקת התפילין שתהיינה כשרות כדין. הנחתם מדי יום ביומו (כשלפני כן ישלשל כמה מטבעות לצדקה ולאחר-מכן יאמר לפחות פרק תהילים אחד).

בהמשך מסביר הרבי כי הנחת תפילין משפיעה על המוח ועל הלב: לכאורה, איזה קשר יש בין הפרשיות והבתים של התפילין לרגש האדם ושכלו? ויש להסביר זאת על-פי משל. גלגלי השעון מניעים זה את זה, עד לגלגל שאליו מחוברים המחוגים, המראים את השעה ואת הדקה; ואדם נעזר בשעון זה כדי לתכנן את סדר-יומו. אנו רואים אפוא, שאף שהקפיץ המניע את הגלגל הראשון אינו קשור כלל לאדם, הוא משפיע על תכנון סדר-היום שלו.

מצילה מעונש ח"ו

דברים מרתקים נשמעו מפי הרבי בשבת-קודש פרשת וישב תשמ"ג ('התוועדויות' תשמ"ג, כרך ב, עמ' 691-692):

רואים בפועל ובמוחש שכאשר פוגשים יהודי שהיה עד עתה רחוק מענייני תורה ומצוותיה, ומדברים עמו באותיות שתוכנן נלקח מתורת החסידות אזי פועלים עליו להתקרב לענייני תורה ומצוותיה וכפי שנוכחו בפועל שהצליחו לפעול עליהם, ובתוך משך זמן קצר - נשתנה לגמרי אורח חייהם ונעשו יהודים שומרי תורה ומצוות, וחדורים ברוח החסידות. כלומר, כשחסיד למד חסידות והדברים נקלטו היטב בהבנתו והשגתו - אזי ביכולתו למצוא אותיות מתאימות כיצד לבאר את הדברים באופן שיוכל להבינם, אבל תוכן הדברים הוא - תורת החסידות.

כדוגמה לכך הביא הרבי את מצוות תפילין (ש"הוקשה כל התורה כולה לתפילין") וביאור החסידות שהנחת תפילין פועלת למעלה המשכת מוחין במידות (ז"א), ו'הורדת' העניין ליהודי שלמד ב'פאבליק-סקול', שהקב"ה ברא את האדם בצלמו וכדמותו, וכל אחד מבין בפשטות שאין הכוונה בזה לבשר וגידים ועצמות כו', כי אם לתכונות הנפש, שכל ומידות כו'.

ועל זה אומרים לו: כאשר הוא לוקח תפילין העשויים מדבר גשמי, ומניחם על היד כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, וקושרם ברצועות כו', היינו, שהוא משעבד את המוח ואת הלב (שכלו ומידותיו) שיהא בכיוון הרצוי - הרי הוא פועל דוגמת עניין זה אצל הקב"ה:

רצון ה' שהעולם יתנהג באופן המתאים - "לשבת יצרה", ולכן, כאשר אין הנהגת העולם מתאימה לרצון זה, הנה תמורת השכל והרגש דהקב"ה (מוחין ומידות) שדורשים עניין של עונש ח"ו, הנה על-ידי העניין דהנחת תפילין פועלים למעלה שיעבוד הלב והמוח כביכול, היינו, שיכבשו רחמיך את כעסך.

המעשה הוא העיקר

ביום ב' דחג השבועות תשמ"ג ('התוועדויות' תשמ"ג, כרך ג, עמ' 1553) דיבר הרבי, שכאשר נמצאים בחג השבועות, וישנו ה"שטורעם" דכללות העניין דנתינת התורה - אומרים לו ליהודי ש"המעשה הוא העיקר", ולכן מחר בבוקר עליו להשתדל לפעול על יהודי להניח תפילין בפועל ממש, וכיוצא-בזה בנוגע לשאר מצוות מעשיות.

ובאשר לטענתו - המשיך הרבי - הן אמת ש"הוקשה כל התורה כולה לתפילין", אבל לשם מה עליו "לרדת" ולעסוק במבצע תפילין כפי שהוא בעולם המעשה, מוטב שיעסוק בעניין הרוחני שבתפילין - לדבר עם היהודי אודות שיעבוד המוח והלב, וכיוצא בזה?

הנה על זה אומרים לו - שהתנאי לקבלת התורה הוא: הקדמת נעשה לנשמע, היינו, הדגשת עניין המעשה דווקא, כנ"ל.

בהמשך הוסיף הרבי והבהיר ש"ההתעסקות לפעול על יהודי לקיים מצוות מעשיות היא (לא בתור אמצעי להשגת מטרה נעלית יותר, כי אם) תכלית לעצמה, מכיוון שישנה הדגשה מיוחדת בעניין המעשה, ואדרבה: ישנו עילוי בעניין המעשה לגבי עניין הלימוד, שלכן לעתיד-לבוא יהיה "מעשה גדול".

הוראה מפנחס - הדגשת ה"מעשה"

הוראה דומה הפיק הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת פנחס תשל"ז (שיחות-קודש תשל"ז, כרך ב, עמ' 279):

כללות ההוראה מ"פנחס" שדרושה ההדגשה על עניין ה"נעשה" ועליו לפעול בכך באופן שהוא מוסר את עצמו לגמרי, לטובת יהודי שני, והוא פועל אצלו את עניין ה"נעשה" - שיניח תפילין וכיו"ב. ולמרות שהוא לא רגיל בזה, וטענתו היא שזו "מלאכת נשים לאנשים" שכן עניינו הוא ליישב קושיה על דברי הרמב"ם, לחדש בתורת החסידות וכו', וכאן נדרש הוא לפעול על יהודי להניח תפילין, שזו מלאכה קלה (מלאכת נשים) - שהרי בכל יום מעת הבר-מצווה הוא מניח בעצמו תפילין, עד שהרגל זה נעשה בחינת הרגל נעשה טבע (תניא ספי"ד), ועל-דרך זה בעניין "ואהבת לרעך כמוך" מובן בפשטות, הרי אם הוא רק יודע מעניין זה יילך ויפעל על יהודי שני להניח תפילין... על-כך ייאמר לו למרות שהדבר אינו כפי רגילותך, עליך לעשות זאת, שזהו עניין העבודה ד"פנחס" - עניין ה"נעשה", באופן שהוא מתמסר לגמרי עבור יהודי שני.

'מבצע תפילין' בצבא

ויהי רצון אשר תמיד כל הימים ינצל אפשריות שלו ויכולתו בענייני אהבת ישראל, ובפרט בעניין מצוות תפילין, אשר בשים לב לתפקידו החשוב והאחראי בוודאי לא נצרך אריכות בשטח מצוות המעשיות בכלל ובסגולת מצוות תפילין במיוחד, כמבואר בכמה וכמה מקומות בתורתנו תורת חיים ויעשה זה מתוך שמחה וטוב לבב, והשם-יתברך יצליחו.

- כך כתב הרבי ל"מר אבשלום שי' לנגר, קצין דת" (אגרות-קודש כרך כו עמ' תסא) שסייע לקבוצת חסידים, בראשות האברך ר' טוביה פלס, שנסעה בשליחות הרבי לבקר את חיילי צה"ל בחודש מנחם-אב תש"ל. (את השליחות הטיל הרבי על ר' טוביה שיחי' פלס במהלך התוועדות שבת-חזון תש"ל).

באותו נושא שיגר הרבי באותם ימים איגרת - כ"ה במנחם-אב תש"ל (שם עמ' תנז-תנט) - "לכבוד אלוף רחבעם זאבי שי', מפקד פיקוד מרכז". כפי הנראה מפני המאבק שבו החל הרבי כנגד גזירת "מיהו יהודי" החליטו גורמים ממשלתיים להערים קשיים בביקורים בצה"ל ועל-כך כתב הרבי בהרחבה למר זאבי.