ימים לא-קלים עוברים על הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), נשיא ישיבת 'מקור חיים' ומייסדה, שבה לומדים שניים משלושת הנערים החטופים. "אני בוכה לפעמים. אינני איש של דמעות, אבל כואב לי הלב. הנערים הללו נתקלו ברוע בלתי-נתפס", אומר הרב.
את השיחה עמו ביקשנו לקיים לרגל הוצאת ספרו החדש 'הרבי שלי' – ביוגרפיה של הרבי מליובאוויטש, בהוצאת 'מגיד'. הספר נכתב אנגלית. "כתבתי את הספר בעקבות בקשות שבאו מדוברי אנגלית", מסביר הרב. "הספר נכתב עם הרבה כאב. זה ניסיון להעביר לאחרים נקודות של ממשות, כדי להכיר את הרבי. עד כמה הצלחתי, אינני יודע".
ההיקף של האישיות
ספרים רבים כתב הרב אבן-ישראל, אבל כתיבת הספר הזה ארכה כחצי יובל. "בספרים האחרים שלי אני כותב מה שעולה בדעתי, ויש בהם גם מימד של מרחק", הוא מסביר. "כאן היה גם קשר רגשי, שעשה את הכתיבה קשה ומסובכת הרבה יותר. כל עמוד היה כרוך בכאב".
לדבריו, "הדמות העולה מן הספר היא גם גדולה וגם מורכבת. אין זה ספר של מופתים, וגם לא מסופר בו איך הרבי היה מדקדק בנטילת ידיים. הספר מנסה להעביר את ההיקף של אישיותו. קשה מאוד להעביר דברים כאלה, אבל זה מה שניסיתי לעשות".
משהו מסוג אחר
המפגש הראשון שלו עם הרבי היה בשנת תש"ל: "זו הייתה בשבילי הפגישה עם האישיות, ולא יהיה נכון להגדיר זאת כהפתעה, אלא כמשהו מסוג אחר לגמרי. בדרך כלל הפגישות שלי עם הרבי היו ארוכות, ועסקנו בהן בנושאים רבים. חלק מהם היו, בדרך הטבע, בעניינים אישיים שלי. אבל היו גם הרבה שיחות על עניינים כלליים".
כשהוא מתבקש להגדיר במשפט אחד את ייחודו של הרבי הוא אומר: "יש רבנים גדולים, חכמים גדולים, צדיקים גדולים, מלומדים גדולים, פוליטיקאים גדולים, אך אצל כולם הגדוּלה היא רק צד מסויים שלהם. ואילו אצל הרבי הגדלות הייתה עניין של המכלול. דבר נוסף, שגם אותו כתבתי בספר, הוא האופן שבו הוא היה רבי – הוא היה רבי באופן טוטלי, כמעט לא הייתה שום פינה מחוץ לזה בתוך כל ימי השבוע שלו".
הקסם והתביעה המתמדת
הרב אבן-ישראל מדבר גם על מה שהתחולל בעשרים השנים האחרונות. "אף שכל ה'מבינים' חשבו ששום דבר ממפעליו של הרבי לא ישרוד, הרי כולם קיימים ואף גדלים ומתעצמים. גם תורתו של הרבי מגיעה כל הזמן למקומות חדשים. אם מחפשים מופת של הרבי, לא צריך לחפש אותו בסיפורים שמספרים עליו, אלא זה המופת הגדול ביותר".
הרב אבן-ישראל מבקש לציין עוד דבר: "נוסף על הכול היה לרבי קסם בלתי-רגיל, שלא היה אדם שלא נשבה בו. זה תמיד היה שם, מעבר לכל הדברים האחרים. וכמובן, הוא מעולם לא הניח לאנשים לשבת ולנוח, לצאת לחופשה או לגמלאות, אלא תמיד תבע והמריץ. וגם אצלו עצמו לא היה כלל מושג של מנוחה. הנקודה הזאת היא, לדעתי, חלק מהעניין של הליכה לקראת משיח. לשם כך כל אחד ואחד צריך להטות שכם, ותמיד להמשיך הלאה בכל התוקף".
.jpg)
הרבי שלי. שער הספר החדש על הרבי
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
