במדרש מסופר שמשה רבנו שאל את הקב"ה, מה התועלת בנתינת התורה והמצוות, בשעה שבני-ישראל חיים בעולם הזה, הגשמי והחומרי, ועלולים לשכוח הכול. ענה לו הקב"ה: אתן להם את מצוות ציצית, והיא תזכיר להם את כל המצוות.

ואכן, 'ציצית' בגימטרייה שש-מאות, וכשנוסיף לזה את שמונת החוטים ואת חמשת הקשרים נקבל בסך-הכול שש-מאות ושלוש-עשרה – כמניין תרי"ג המצוות. זהו שנאמר "וראיתם אותו (את הציצית) וזכרתם את כל מצוות ה'".

קשר עם האין-סוף

כאן מתעוררת שאלה: אם הזיכרון על תרי"ג המצוות הוא על-ידי הציצית, לשם-מה לנו הטלית? לכאורה יכולנו לקחת את הציציות בלבד, ובאמצעותן לזכור את כל המצוות. אולם התורה מצווה לקשור את הציצית בטלית דווקא, ואם לא נעשה כן – אין כאן מצווה כלל ואין הציצית מזכירה מאומה.

אלא כל עניין הזיכרון שבציצית יכול להיות רק כאשר הציצית קשורה בטלית ונובעת ממנה, ואם היא מנותקת מהטלית, אין כאן ולא-כלום. הטלית מקיפה את האדם, והיא מסמלת את האור האלוקי האין-סופי שאינו יכול להיתפס בכליו של האדם המוגבל, אלא נשאר תמיד מעליו, למעלה מתפיסתו.

למעלה מגדרי הבריאה

קובעת התורה, שהציצית, המסמלת את התורה ומצוותיה, חייבת להיות קשורה בטלית, המסמלת את האלוקות שלמעלה מהשכל. על האדם לדעת ולהכיר שהתורה ומצוותיה מקורן בקב"ה שלמעלה מהשגת אנוש. רק מתוך גישה זו מזכירה הציצית את תרי"ג המצוות ושומרת על האדם לבל ישקע בחומריות העולם הזה.

לכן נאמר בסיום פרשת ציצית "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים". בכך בא לידי ביטוי הקשר של יהודי עם הקב"ה שלמעלה מהשכל ולמעלה ממגבלות העולם הזה הגשמי. מצד גדרי העולם לא היה בני-ישראל יכולים לצאת ממצרים, אולם מכיוון שהם קשורים עם הקב"ה שלמעלה ממגבלות העולם – יצאו משם ביד רמה וברכוש גדול.

סוד ההצלחה

מכאן מקבל יהודי כוח שלא להתרשם מאווירת העולם החומרית שהוא חי בה. התורה תובעת ממנו לנהוג שלא כמקובל: לשמור שבת ויום-טוב, ואף להוסיף מהחול על הקודש. להתפלל בבוקר ואף ללמוד שיעור תורה אחרי התפילה. באמצע היום הוא נדרש להפסיק הכול ולהתפלל מנחה, ובערב שוב להתפלל ערבית. כמו-כן הוא מצווה לנהל את עסקיו ביושר, ולהיזהר מגנבה, גזלה, הונאה והשגת-גבול.

כל זה מנוגד לאווירה השולטת בעולם העסקים התחרותי. ולכאורה, איך יוכל יהודי להצליח בעסקיו כשהוא כפוף למגבלות האלה, בשעה שיש לו מתחרים לא-יהודים? מזכירה מצוות ציצית שיהודי קשור בקב"ה שלמעלה מהטבע וממגבלות העולם, וכשיהודי מתנהג על-פי רצון ה', מוציא אותו הקב"ה מ'מצרים', ממגבלות העולם, ונותן לו שפע ברכה והצלחה בבני, חיי ומזוני.

(לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 324)