קדושה בתוך הציבור
"קדושים תהיו" (ויקרא יט,ב). אומר המדרש (רבה): "מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל". התורה דורשת מאיתנו "קדושים תהיו", ועם זה "פרשה זו נאמרה בהקהל". אל לו לאדם לברוח מכלל ישראל, להתנזר ולהתבודד מסביבתו, אלא עליו להיות מעורב עם הציבור.
(רבי יהונתן אייבשיץ)
קדושה גם ברחוב
לא יהא אדם קדוש בביתו, ומתבייש ביהדותו ברחוב. אלא "פרשה זו נאמרה בהקהל" – גם בפרהסיה, ברחוב, בין מכרים וזרים, אין לנו להתבייש בקדושת ישראל.
(דברי שערי חיים)
בעולם ולמעלה ממנו
משמעות הקדושה כאן היא פרישה והבדלה. אין הכוונה שעל האדם להיות פרוש ומובדל לחלוטין מהעולם, אלא פרישות במובן של קדושה. בעוד האדם עוסק בענייני העולם הוא נשאר למעלה ממנו, ועד שהוא מקדש את העולם.
(הרבי מליובאוויטש)
קדושה ולא פרישות
"קדושים תהיו, כי קדוש אני" (ויקרא יט,ב). היו קדושים אבל לא פרושים. "כי קדוש אני" – אף אני קדוש, ואף-על-פי-כן אני מתעסק עם הכול, מתעניין בכול ו"מלוא כל הארץ כבודו".
(חתם סופר)
שני סוגי קדושה
"קדושים" לשון רבים, כי התורה דורשת מהיהודי שני סוגי קדושה – קדושת הנשמה וקדושת הגוף. וכדברי הזוהר: גוף היהודי קדוש, ונשמת היהודי קדושה.
(שיחות קודש)
ראיית התכלית
גם דברים המותרים, אם האדם עושה אותם להנאתו, הם בגדר רע גמור. נדרשת מאיתנו העבודה של "קדש עצמך במותר לך". צריך להכניס קדושה בדברים המותרים, שתהיה בהם תכלית של תורה ומצוות, יראת שמים ומידות טובות.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
קדוש בדרגתו
כיצד ייתכן לדרוש מבן-אדם להגיע לדרגת קדוש? אלא שאין הכוונה שיגיע לקדושת מלאכי מעלה. מה שהתורה מצווה אותנו הוא שהאדם יהיה קדוש בדרגה שהוא עומד בה. בכל מצב שהאדם נמצא בו עליו להיות בבחינת "קדושים תהיו".
(רבי מנחם-מנדל מוורקה)
קדש עצמך
"אם אתם מקדשים את עצמכם, אני מעלה עליכם כאילו קידשתם אותי" (תורת כוהנים). עלינו להיות קדושים ופרושים גם מדברים המותרים, בבחינת 'קדש עצמך במותר לך'. הציווי הזה מופנה אל כל יהודי באשר הוא, כדברי הכתוב: "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו".
(לקוטי שיחות) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
