מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1406 - כל המדורים ברצף
	הסדק הקטן ייהפך לשיטפון
	יש חדש
	התיקון שבקבורה
	גילוי הקץ
	החשש האמיתי
	מיהו אדם
	האוזן ששכנעה
	לגלות או לא?
	המעגל נסגר בכפר האוקראיני
	צום בערב שבת

כל חייו ליוותה את ישראל שריר (77) חידה גדולה: מה שמו של האיכר האוקראיני שהסתיר אותו ואת משפחתו בימי האימים של השואה. זה היה אחרי שהצליחו להימלט מגטו רוהטין. ישראל היה אז בן שש. כמה חודשים קודם לכן, ביום הכיפורים תש"ג (1942), איבד את סבו. הסב עבר לפני התיבה, ופתאום הקיפו הגרמנים את בית-הכנסת. אביו אמר לו לאחר מכן: "סבא נלקח מעמוד התפילה". כעבור זמן נתפסה גם אימו בידי הנאצים ועקבותיה אבדו.

בגטו מצאה המשפחה מקלט בבונקר שחפרה. ישראל זוכר היטב את רגע חיסולו של הגטו: "יריות, פיצוצים, זעקות בכי של ילדים. אחרי שהשתרר שקט ניסינו לצאת מהמחבוא. בחוץ שררה אפֵלה גמורה. אבא אמר לי ולאחי: 'ניעזר בחשֵכה כדי לברוח'. ואמנם, בניסי ניסים הצלחנו להימלט משם".

 בריחה בחושך

האב הוביל את שני הילדים לכפר אוקראיני. "אבא שמע על כפרי המתגורר בשולי הכפר, שאולי ירחם עלינו", מספר ישראל. "חיכינו לשעת יציאתו לחליבה. הכפרי לקח אותנו לצד האחורי של הרפת והסתיר אותנו. מדי יום היה מביא לנו מעט אוכל. הם היו אנשים עניים מאוד, אבל חלקו איתנו את לחמם".

בני המשפחה נאלצו לשבת ימים ארוכים ללא תזוזה במקום המסתור. "בוקר אחד שמענו שפרשים רוסים נכנסו לכפר", משחזר ישראל. "האיכר אמר: 'הגרמנים ברחו, אתם יכולים לצאת, אך אסור לאיש לדעת שהסתרתי אתכם'. בשעה אחת בלילה נפרדו השלושה מהכפרי ומרעייתו, מתוך הבטחה לנצור את הסוד בליבם. ישראל בקושי היה יכול ללכת, לאחר חודשים ארוכים של ישיבה ברגליים מקופלות.

מכתב מהמציל

בני המשפחה הגיעו לבוקצ'ובצה שבגליציה. "אבא היה בקשר עם המציל, שבינתיים גויס לצבא הרוסי. באחד המכתבים כתב: 'הגעתי עם הצבא האדום לברלין. המלחמה הסתיימה. רבים מחבריי נפלו. אני בריא ושלם כי האלוקים שמר עליי, כנראה בזכותכם'... כשאבא קרא את השורות האלה בכה מהתרגשות.

לאחר הקמת המדינה עלתה המשפחה לארץ, שיקמה את חייה והתרחבה.

 מפגש מרגש

תמוז תשס"ג. ישראל ורעייתו החליטו לנסוע לאוקראינה ולגלות את שם האיכר. אישה אחת הובילה אותם אל הבית שבו התגוררו ישראל ומשפחתו לפני המלחמה. "מן הבית יצא איכר מבוגר", הוא מספר. "אשתי אמרה: 'שרייר'. האיכר שאל בתדהמה: 'איז'ו?'. איז'ו הוא כינויו של אחי, יצחק. הצטמררתי. שאלנו אותו אם הוא יודע מי הציל אותנו.

"האיכר השיב: 'כן, מיכאיל בלגאי'. כאן שמעתי לראשונה את שמו של המציל. רעדתי מהתרגשות. התברר שהוא ורעייתו כבר נפטרו, אולם בתו, ולדימירה, עדיין חיה. המתורגמנית אמרה לה שבא אדם מישראל הטוען שאבא שלה הציל אותו. היא השיבה: 'הוא הציל עוד'. התרגשנו מאוד. היא הובילה אותנו לקברי הוריה, שעליהם נחקקו תצלומי הנפטרים. לאחר שובנו פניתי אל 'יד ושם' לבקש כי יוכרו חסידי אומות העולם, והבקשה נענתה. כעבור כמה חודשים קיבלת בתם את התעודה מנציגי 'יד ושם' בטקס חגיגי באוקראינה".

ישראל שריר וקברי מציליו. ברקע: ספר זיכרונותיו