"אינני יכולה עוד לראות את הילדים רעבים ללחם", אמרה האישה. "אולי תצא למסע בעיירות הסביבה, ותקבץ סכום שיאפשר לנו לתת לחם לפיות עוללינו".
כאשר גברו הפצרותיה של האישה לא היה הצדיק יכול לעמוד מנגד ויצא למסע.
אחרי הסתלקותו של רבו, ה'שרף' רבי אורי מסטרליסק, מילא רבי יהודה-צבי ברנדווין, האדמו"ר מסטרטין, את מקומו. אנשי המקום היו דלי-אמצעים, וחיי הצדיק התנהלו בעוני גדול.
יצא רבי יהודה-צבי למסע בעיירות, והמוני בית-ישראל נהרו אליו. הוא הקשיב לצרותיהם ולמצוקותיהם. גם אם התקבץ בידו סכום כלשהו, במהרה נתנוֹ לנזקק זה או אחר, ובתום המסע שב אל ביתו כשם שיצא ממנו – בלי פרוטה בכיסו...
כאשר הדברים חזרו ונשנו גם במסע השני והשלישי הגתה הרבנית רעיון: היא ביקשה מבנה, אברהם (לימים ממלא מקום אביו בשושלת סטרטין), להתלוות אל אביו. היא ציידה אותו בתיבה קטנה, סגורה במפתח, והורתה לו כי בכל פעם ייקח מאביו את הכסף ויכניסו לתוך התיבה. בעלה הצדיק קיבל עליו לנהוג על-פי בקשתה.
בטרם יצאו הצדיק ובנו למסע הזהירה האם את הבן כי ישמור את מפתח התיבה אך ורק אצלו, ובשום אופן לא יפקידנו בידי אביו...
זו הייתה נסיעה מוצלחת במיוחד. בכל מקום התקבל הצדיק בהערצה, והבאים השאירו תרומות בעין יפה. הבן שמר באמונה את פקודת אימו, ובכל פעם הכניס את הכסף מיד לתוך התיבה.
לקראת שובם הביתה ספר הבן את הכסף ושמח לגלות כי יש בתיבה ארבע-מאות רובל כסף. זה היה סכום מכובד, שבאמצעותו יכלו להתפרנס למשך זמן, ואף להחזיר חובות מעיקים.
סוף-סוף הגיעו הביתה. האם, שיצאה לקראתם, הייתה מאושרת לשמוע מפי הבן על הסכום הנכבד שנאסף. בציפייה דרוכה הביטה בבנה פותח את התיבה, אך אז נדהמו השניים לגלות כי התיבה ריקה לחלוטין.
"כיצד קרה הדבר?!", קראה האישה בצער, בהביטה על בנה הנבוך. הבן החל לאמץ את זיכרונו. כל הדרך הקפיד לשמור את המפתח אצלו. מתי הוצא הכסף מן התיבה? אך פתאום נזכר במה שאירע בחנייתם האחרונה.
זה היה בעת שהבן שכב לנוח באכסניה. פתאום דפק עני על הדלת וסיפר כי בנו היחיד עומד להיכנס לחופה, ואין בידו פרוטה שחוקה לצורכי השמחה, והדבר עלול לגרום לביטול השידוך.
כשמוע הצדיק את דברי העני ביקש מבנו את המפתח כדי לקחת מהתיבה נדבה בעבור העני. הבן, שהיה עייף, חשב לתומו כי לא יקרה דבר אם ייתן את המפתח. ואכן, מיד לאחר שפטר האב את העני לשלום החזיר לבנו את המפתח. "נראה", סיים הבן, "כי באותו זמן נתן אבא את כל הכסף שבתיבה לאותו עני!"...
האישה הנדהמת פנתה אל הצדיק וביקשה הסבר. הוא ביקש לפייסה ואמר: "אנא אל תכעסי עליי. אספר לך סיפור ובסופו תחליטי אם לא הייתי צריך לנהוג כפי שנהגתי.
"בצעירותי, בהיותי תלמיד אצל ה'שרף' מסטרליסק, שלח רבנו אותי וכמה מחבריי לאסוף כספים בעיירות לשם צדקה. בשובנו, בטרם נכנסנו לחדרו, נשמע קולו בגערה: 'שלוחים שכאלה! שלחתי אותם בכוונה תחילה, ולבסוף על עצמם לא חשבו כלל'. ידעתי כי כוונתו אליי, שכן לא לקחתי בעבורי אף לא פרוטה אחת.
"סבתי על עקביי ויצאתי לעוד מסע, ובמהלכו הגעתי אל העיר ליק. נכנסתי לבית-הכנסת ועמדתי להתפלל. התברר שתפילתי משכה את תשומת ליבו של אחד המתפללים, שהיה מעשירי המקום. בתום התפילה הפציר בי להיות אורחו בשבת.
"בטרם נכנסה השבת אמר לי הגביר כי מנהג בידו, שכל אורח הגון שבא אליו נעשֶה בעל-הבית למשך השבת, כדי שיוכל להתנהג בחופשיות. לאחר השבת המרוממת קרא לי הגביר, הכניסני לחדר הכספות שלו ואמר לי: 'אתה בעל-הבית, קח ככל שתרצה!'. לקחתי לעצמי חמישה רובל-כסף. הגביר מילא פיו צחוק. 'לא לכך התכוונתי', גער בי, 'התכוונתי לאלפים!'.
"לא הייתי מוכן לקחת סכומים כאלה. לבסוף לקח הגביר כמה מאות רובל-כסף ותקעם בידי. עתה כבר לא סירבתי, שכן זאת הייתה גערתו של הרבי אליי, שאקח גם בעבור צורכי ביתי.
"בטרם נפרדנו שאלתי את הגביר: 'מה חסר לך? אמור לי ואעביר את בקשתך לברכה אל מורי ורבי'.
"באותו רגע סר החיוך מפניו. 'לא חסר לי דבר', אמר, 'אבל מאז נישואינו לא זכינו לילדים'. אמרתי לו: 'ברכה כזאת אוכל גם אני לברך אותך; הנה קיבלת'. ונפרדתי ממנו לשלום.
"כעבור שנה ילדה אשתו של אותו גביר את בנם, בשעה טובה. שמחתם הייתה רבה, אולם כנגד זאת נלקח מהם עושרם. האיש ירד מנכסיו ונעשה עני המחזר על הפתחים.
"עתה הגיעה עת נישואיו של הבן, והאב עובר מעיר לעיר כדי להשיג את כספי החתונה. כשדפק אותו עני באכסנייתנו זיהיתי מיד כי זה הגביר שירד מנכסיו, והבנתי כי החתן הוא הבן שנולד בברכתי, ואם כן, גם העושר שניטל ממנו בא בגללי".
פנה הצדיק מסטרטין אל אשתו ובני משפחתו ואמר בהתרגשות: "אִמרו לי אתם, האם לא היה זה מחובתי לתת לו כל הון שהיה בידי?! ועתה ודאי תסלחו לי, שכן נוכחתם שנהגתי כשורה"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
