בעניין הנס של חנוכה, שפך שמן שלא היה בו להדליק אלא יום אחד הדליקו ממנו שמונה ימים, נשאלת השאלה, כיצד בדיוק התרחש הנס. על כך מצאנו כמה דעות:

יש דעה, שהנס בא לידי ביטוי בכמות השמן. כלומר, ביום הראשון מילאו את המנורה שמן, ובסוף היום, במקום שהשמן יתרוקן, נעשה נס ושוב הייתה המנורה מלאה שמן.

דעה שנייה, שהנס היה באיכות השמן: הנס בא לידי ביטוי בהכפלת יכולת הבעירה של השמן - אותה כמות קטנה, שאמורה הייתה להספיק ליום אחד, דלקה בפועל שמונה ימים. כל יום כלתה רק שמינית מכמות השמן.

הסברים מוקשים

שני ההסברים הללו מעוררים שאלות. על-פי ההסבר הראשון (שבמנורה נוצר בכל יום שמן חדש בדרך נס) נמצא שהדליקו את המנורה בשמן ניסי ולא בשמן זית טבעי. ההסבר השני (שבכל יום מזגו למנורה שמינית מכמות השמן, והוא דלק דרך נס כל הלילה) מעורר שאלה אחרת – ההלכה היא שצריך למלא את המנורה בשמן, וכאן מזגו לתוכה בכל יום רק שמינית ממידת השמן שנקבעה בהלכה.

על-כן יש להציע הסבר שלישי על מהותו של הנס, בדרך שפותרת את השאלות האמורות, ועל-פיה אירע בנס חנוכה דבר מופלא שלא מצאנו כמותו.

בוערת ואינה שורפת

אכן, הגדרת הנס הייתה: "נתנו כל השמן בנרות... ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן". כשהדליקו את הנרות, הם דלקו בדרך טבעית לגמרי, אלא שהקב"ה חולל נס, שהשמן לא נחסר. לאש הנרות הייתה התכונה של "אש של מעלה" ש"שורפת ואינה אוכלת".

למעשה היה כאן דבר והיפוכו, מסוג הנס שהיה במקדש, ש"מקום הארון אינו מן המידה". מצד אחד, הארון היה בעל מידות גשמיות מוגדרות, שניתנות למדידה, ומצד שני, כשמדדו מימינו ומשמאלו לרוחב הבית, קיבלו את הסיכום המלא של הרוחב, כאילו הארון לא היה קיים. כך גם נרות החנוכה – הם בערו בעירה טבעית, ועם זה לא הייתה בשמן תכונת הכיליון.

נס בעבודת ה'

הנס הזה של חנוכה שיקף את המצב המיוחד שבו היה עם-ישראל שרוי בזמן ההוא. בזמנים מסודרים אפשר להסתפק בעבודת-ה' מסודרת, 'טבעית', ואין הכרח להזדקק ל'נס' – להתעלות מעד גדרי הטבע, במסירות-נפש שלמעלה מטעם ודעת (אלא בתחילת היום, בעת קריאת-שמע, שאז האדם מוסר את נפשו לקב"ה). אולם כאשר החשכה הרוחנית שהביאה מלכות יוון איימה להשתלט על עם-ישראל, נדרשו החשמונאים למסירות-נפש, שהיא בבחינת 'נס' בעבודת ה'.

ובזה גופו הייתה מסירות-הנפש שלהם משולבת בכל פרט ובכל רגע מהעבודה, וגם הפעילות ה'טבעית' שלהם הייתה בבחינת 'נס'. מסירות-נפש זו הביאה את הנס הגדול של חנוכה – אש טבעית וניסית  בעת ובעונה אחת.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מעובד על-פי 'לקוטי שיחות' כרך טו, עמ' 183)