כשישב רבי אייזיל חריף על כסא-הרבנות בסלונים, היה בעיר אדם אחד, עשיר מופלג וקמצן מושלם. מעולם לא נתן פרוטה לצדקה ולא העביר עני על פתח ביתו.
פעם אחת, בערב פסח, יצא רבי אייזל לרחוב וראה את העשיר הקמצן עומד לפני המדורה של ביעור חמץ ומנער כיסיו לתוך האש.
"לחינם אתה טורח", אמר לו רבי אייזל. "החמץ שבכיסך אינו טעון ביעור".
"מה פירוש הדבר?!", תמה הלה.
"פשוט מאוד", השיבו רבי אייזל בחיוך שובב. "הלא ידועה ההלכה שאין חמץ טעון ביעור אלא אם כן הוא ברשותו של יהודי. ואתה, הרי אין אתה יהודי אלא עד הכיס...