חז"ל אומרים, שגזירת המן באה כעונש על כך שהיהודים "נהנו מסעודתו של אותו רשע" (מסעודת המלך אחשוורוש).

הדבר אינו מובן: הלוא במגילה נאמר שהסעודה הייתה "כרצון איש ואיש", וחז"ל מפרשים, שהיא הייתה כרצונם של מרדכי והמן. אם-כן, ודאי שהיהודים יכלו לאכול מאכלים כשרים, ובמה אפוא חטאו?

אלא החטא לא היה כל-כך בעצם הסעודה, כמו בעובדה ש'נהנו' ממנה. הם חשו אושר והנאה מכך שגם הם הוזמנו לסעודת המלך. הנאה זו הייתה ביטוי לרגשי נחיתות ולאבדן הגאון היהודי.

על כך אמר הקב"ה: אם אתם מוותרים על הייחוד היהודי ושמים את מבטחכם בחסדי המלך, תיווכחו מיד עד כמה זו משענת קנה רצוץ...