הבעל-שם-טוב נזקק פעם לעשות את הימים הנוראים בעיר אחת. כשהגיע לשם, שאל מיהו החזן המקומי בתפילות ראש-השנה ויום-הכיפורים. השיבו לו, שרב העיר נוהג לעבור לפני התיבה.

שאל הבעש"ט, איך הוא נוהג לערוך את תפילותיו. ענו לו, שביום-הכיפורים הוא שר את כל ה'ווידויים' בניגונים שמחים ועליזים.

כשנפגש הבעש"ט עם הרב, שאלו לפשר הדבר. השיב הרב: "בחצר המלך ישנו העבד שתפקידו לנקות את החצר ממי-השופכין ומכל הלכלוך והטינופת. עבד זה, אם הוא אוהב את המלך, שמח על הזכות שניתנה לו לנקות את חצרו, וכשהוא מגרף ומקרצף את הלכלוך, הוא שר ומזמר מתוך שמחה וגיל".

אמר לו הבעש"ט: "אם זו כוונתך בתפילתך - יהי חלקי עמך".