ל"ג בעומר מסמל את תיקון הפגם שגרם למותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. הם מתו משום "שלא נהגו כבוד זה בזה", ובל"ג בעומר פסקו מלמות. יום זה קשור גם-כן לרבי שמעון בר-יוחאי, שהיה מתלמידיו של רבי עקיבא שלא נפגעו, שכן היה שלם באהבת-ישראל וב"נהגו כבוד זה בזה".

הנטייה הטבעית של בני-אדם היא לשאוף לאחדות במובן של אחידות – שתהיה דעה אחת, הדעה שלהם, כמובן. זו אינה אחדות אמיתית. אם הכול עשויים מעור אחד וחושבים אותה מחשבה, אין צורך לאחד דברים, שכן מראש יש רק דבר אחד. גדולתה של האחדות היא דווקא בסבילת פערים והבדלים, כאשר הגרעין המאחד חזק דיו כדי לאפשר זאת.

למרות ההבדלים

אחדות-ישראל פירושה תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי תועה. זוהי הרגשה שכל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה - יהיו מעשיו אשר יהיו. אם הוא שוגה - הדבר גורם צער וכאב, אך לעולם לא שנאה ועוינות. כי הוא משלנו, בשר מבשרנו.

חז"ל המשילו את מערכת היחסים בין יהודים למערכת היחסים בין איברי הגוף. יהודי שפוגע בחברו מפני שהלה פגע בו, דומה, לדבריהם, לאדם שהיה חותך בשר והסכין שבידו האחת פגע וחתך בבשר ידו השנייה. מובן שאיוולת גמורה תהיה מצידו 'להעניש' את היד הפוגעת בכך שיחתוך בסכין גם בה. כך גם יהודי שפוגע בחברו - פוגע בסופו של דבר בו-עצמו, שכן הזולת הוא חלק בלתי-נפרד ממנו.

האחדות אינה מחייבת ויתור על השקפות ועמדות. כל גדולתה ביכולת לשאת פערים והבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי-דעות חריפים. אפשר לחוש "כבוד זה לזה" גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש"אין דעותיהם שוות", ואף-על-פי-כן היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשונות שבין איש לרעהו.

שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כל חלקי עם-ישראל. כולנו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש". יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. מכנה-משותף זה מעניק עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי-דעות והבדלים באורחות החיים ובמנהגים.

לשבור את המחיצות

את האחדות היהודית במלוא יופייה אפשר לראות בתהלוכות ל"ג בעומר. זכה רבי שמעון בר-יוחאי, שיום ההילולה שלו - ל"ג בעומר - מצליח לאחד מאות-אלפי ילדי ישראל סביב התורה ומצוותיה. מרגש לראות מדי שנה את המוני הילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורח-חיים, הצועדים יחדיו במפגן של אהבת-ישראל ואהבת התורה.

דווקא בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות האלה ערך עצום בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שהפוליטיקאים וכלי-התקשורת משרים מגביהה חומה בין הציבור הדתי לזה שאינו שומר מצוות. חומה זו מעכבת רבבות יהודים, שנשמתם צמאה למילה יהודית, מלפנות אל הכתובת הנכונה. כאן, בתהלוכות ל"ג בעומר, הם חשים פתאום שכולנו עם אחד ושכל המחיצות הללו מלאכותיות ונטולות יסוד.

ובעצם, התהלוכות אינן אלא לבוש חדש למנהג יהודי עתיק בל"ג בעומר. בקהילות ישראל נהגו המלמדים לצאת עם תלמידיהם לשדה, לשחק במשחקי חץ וקשת, לספר להם על רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי ולהעניק לילדים חוויה יהודית מיוחדת במינה. בימינו אנו מגשימים רעיון בסיסי זה על-ידי התהלוכות.

זאת המשימה המוטלת על כולנו בימים אלה של ערב הגאולה - להביא את אור התורה לכל יהודי, ובמיוחד לכל ילד יהודי, ובמהרה נזכה לצאת בתהלוכה הגדולה והמרכזית לקבל את פני משיח-צדקנו.