מאמרים נוספים בנושא
	כדי לרוות נחת מהילדים צריך להשקיע
	דברים טובים ב''חינוך של פעם''...
	דוגמה אישית של הורים
	למה הנוער מסתובב במזרח ומתנסה בסמים
	מדוע נכשלת מערכת החינוך הממלכתית בהנחלת ערכי יהדות?
	אי-אפשר ללמד יהדות בלי אמונה ונשמה
	יש מורים ליהדות, רק תנו להם ללמד

הילדים מתעלפים מצמא ומאגר המים נשאר חתום

בתקופות שונות של השנה, כמו בימי חגי תשרי, יש זרם עצום של פניות מטעם בתי-הספר אל כל הגופים והארגונים העוסקים בהנחלת מורשת היהדות. מורים ומנהלים מבקשים להעניק לתלמידיהם מעט מושגים וערכים הקשורים בחגי תשרי המתקרבים. ידי המרצים מלאות עבודה והילדים שותים בצמא את דבריהם.

בכל שיחה עם מנהלי בתי-ספר בנושא, הם מודים בגילוי-לב: "המערכת הממלכתית נכשלה לגמרי בהנחלת ערכי היהדות, ולמעשה אין לה שום יכולת למלא תפקיד זה". קודם-כול, אין מורים שבקיאים במקורות. אפילו ללימודי תנ"ך קשה למצוא מורים, והבעיה חריפה ביותר בקרב המורים הצעירים. גם אותם מורים שהוכשרו לנושא אינם מצליחים להעניק לתלמידים אהבה למקצועות היהדות.

פתרונות-שווא

הבעיה ידועה היטב גם לצמרת משרד החינוך. ועדת החינוך של הכנסת דנה בנושא והייתה תמימות-דעים בדבר הצורך להעמיק את לימודי היהדות. גם 'ועדת שנהר' שבדקה את הבעיה לא הצליחה לטשטש את חומרת הבורות והניכור שגוברים בקרב הנוער.

אולם במקום להתמודד ביושר עם הבעיה, העדיפו את המאבק כנגד היהדות הדתית מעתיד העם. המלצות הוועדה דיברו אז על לימודי יהדות מתוך 'פלורליזם', ביקורתיות והצגת כל ה'זרמים'. הרבה יהדות לא יצמח מכל גיבוב המילים הזה.

אליבא דחברי הוועדה, הישועה תבוא כאשר יערכו לפני הילדים השוואות בין מקורות היהדות לדתות אחרות. יש אצלנו 'מומחים' רבים שעורכים השוואות כאלה, ובכל פעם שהם מוצאים דמיון בין מוטיבים יהודיים לזרים, הם ששים להכריז כי אנחנו הם ששאבנו אותם מהמקורות הזרים ולא חלילה להפך.

זהו אפוא הפתרון לבורות ולניכור: נסביר לילדים שאת תקיעת השופר לקחנו מהאשורים, את יום-הכיפורים מהאכדים, את חג-הסוכות מהכנענים ואת שמחת-תורה מהבבלים - והילדים יצמחו יהודים גאים, אוהבי עמם ומורשתם, מלאי כבוד ואהבה למסורת היהודית...

יש ברירה

אם הדבר מוצא חן בעיני מישהו ואם לאו - המאגר היחיד של מורים במקצועות היהדות מצוי ביהדות הדתית. אלה אנשים שחונכו משחר ילדותם לאהבת המורשת, מכירים אותה היטב, חיים על-פיה והם מלאי רצון להנחילה לאחרים. הם היחידים שמסוגלים ללמד יהדות בדרך שתמצא נתיבים ללב הנוער.

מה טבעי יותר מלהזמין אנשים אלה ללמד יהדות? הרי זהו התנאי הראשון לכל מורה מוצלח - אדם שאוהב את המקצוע, חי אותו ומלא רצון ללמדו. עובדה היא, שדווקא מורים ומרצים מתוך הציבור הזה מצליחים לרתק את הילדים וללמד את הדברים בדרך חווייתית.

בעבר נעשה ניסיון כזה והוא נחל הצלחה גדולה. נקבע לכל בית-ספר תקן מיוחד - 'רב בית-ספר'. זה היה אדם שהתמחה במיוחד בהוראת יהדות בבתי-ספר ממלכתיים. הוא ריכז את כל נושאי היהדות - מהוראת מושגי-יסוד, דרך לימוד החגים והמועדים ועד הכנה לבר- מצווה.

תקן זה בוטל כאשר בראש משרד החינוך הועמד אדם לא-דתי, ומאז יש חלל ריק בכל תחום הוראת היהדות. פניותיהם של מורים ומנהלים לקראת החגים הן ניסיון נואש להעניק לתלמידים רסיסי מושגים, אבל גם הם עצמם יודעים שלמעשה, רובו של הנוער הישראלי, המתחנך בבתי-ספר ממלכתיים, צפוי לגדול לתוך בורות מדהימה בכל תחומי היהדות.

מוטב שציבור ההורים יידע זאת ולא ישלה את עצמו. בורות ותלישות או חינוך דתי - נא לבחור!