בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימה בחג-הסוכות מצוות 'הקהל'. אנשים, נשים וטף היו מתקהלים בבית המקדש ושומעים את המלך קורא פרשיות אחדות בתורה, כדי לעוררם "ליראה את ה'" ולחזקם בקיום התורה ומצוותיה. המעמד היה מתקיים אחת לשבע שנים, בשנה שלאחר שנת השמיטה, והוא היה מיוחד במינו. שנה זו נקראת 'שנת הקהל'.
המוני יהודים נכחו בירושלים לרגל העלייה לרגל בחג-הסוכות. במוצאי החג הראשון, היו יוצאים כל הכהנים, לבושים חג, לרחובות ירושלים והיו תוקעים ומריעים ותוקעים בחצוצרות זהב, כדי להקהיל את העם. הציבור כולו היה נוהר לבית-המקדש לשמוע את המלך קורא בתורה, על בימת עץ שנבנתה בעזרה במיוחד למטרה זו.
מעמד מסירת ספר-התורה לידי המלך היה אף הוא מרשים ביותר. החזן היה מוליך את ספר-התורה לראש הכנסת. ראש הכנסת מסרו לסגן. הסגן מסרו לכוהן הגדול, וזה מסר את ספר-התורה לידי המלך. המלך היה מברך את ברכות התורה ואז היה קורא פרשיות מתוך הספר.
לא רק פשוטי העם באו לשמוע את הפרשיות בתורה שהמלך קרא. הרמב"ם כותב (בהלכות חגיגה פרק ג), כי "אפילו חכמים גדולים, שיודעים כל התורה כולה, חייבים לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע, מכוון ליבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה. שהמלך שליח הוא להשמיע דבר הא-ל".
מהי משמעותו של 'הַקְהֵל'?
מטרתו של 'הקהל' – לעורר את לב העם ליראת-שמים ולחזק את ידיו בקיום התורה ומצוותיה, כפי שהתורה עצמה מגדירה זאת בספר דברים (לא, יב-יד): "הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו, ליראה את ה' אלוקיכם, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה".
המעמד היה נשגב ומרומם ביותר והוא הותיר רושם עמוק בנפשות כל המשתתפים ועורר את ליבם למשך כל השנה הבאה והשנים הבאות, עד ל'הקהל' הבא. הכול קבלו עליהם להתחזק ביראת ה' ובקיום תורתו ומצוותיו.
במצוות 'הקהל' גם באה לידי ביטוי אחדותו של עם-ישראל, כאשר הכול, אנשים נשים וטף, פשוטי עם ותלמידי חכמים, ללא יוצא מהכלל, התאחדו יחדיו במעמד זה.
הרבי מליובאוויטש הציע שכל מי שמוכן ליטול חלק בהגשמת הרעיון של 'הקהל', שיחתום על 'כרטיס הקהל', כדי לבטא את מחוייבותו לכך.
 |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
