עיצוב הילד
מלמד, מורה ומדריך, אינם יכולים להשריש כל כך עמוק בלב הילד, כפי שאם הילד מסוגלת לעשות זאת, כשהיא משקיעה את לבה וראשה שהילד שלה יקבל יחס נכון לחיים על ידי שתחנך אותו מקטנותו להכרה שהתורה היא חייו, והיהדות היא לו מורה דרך בחיים. זה שהאם משקיעה בו חודר ללבו עמוק מאד ונשאר בו לכל ימי חייו.
הדברים אמורים לא רק בשנותיו הראשונות של הילד, שאז יש לאם תפקיד כמעט בלעדי לטפל בחינוכו, אלא גם לאחר מכן, כשהילד מתבגר - האם יכולה לפעול יותר מאשר האב העסוק בעניני פרנסה. יש לה יותר זמן, יותר סבלנות ויותר משיכה להתמסר לילדיה בכל הפרטים, וביחוד בדברים העיקריים הדרושים לעיצוב הילד מראשיתו, שידע מהו העיקר והיסוד שעליו צריכה להתבסס התנהגותו, ובבוא היום יקים בית משלו ויחנך את ילדיו בכיוון זה.
(משיחת כ"ז אייר תשל"ז - על פי רשימת השומעים בלבד)
אחר מי הולך הלאום של הילד
[ביהדות - הלאום הולך אחר האם (כלומר, ילד שנולד לאם יהודיה, אפילו שאביו נכרי - הילד יהודי; לעומת זאת, ילד שנולד לאם נכרייה, אפילו אביו יהודי - הילד נכרי)]
התכנסו כמה אנשים לדון בשאלה: אחרי מי נקבע עמו של הילד, אחר אביו או אחר אמו, ונפלה ההחלטה: הדבר נקבע לפי העם שאליו שייך האב (בניגוד ליהדות שקובעת כי
החלטה זו, בנוסף לכך שהיא עומדת בניגוד גמור לדעת התורה, שפסקה כי עמו של הילד נקבע לפי האם - הרי היא גם עומדת בניגוד לשכל אנושי ואפילו בניגוד לטבע האדם. שהרי כל שלבי ההתפתחות של העובר נעשים במשך שהותו בבטן האם בתשעה ירחי לידה, שאז העובר "אוכל ממה שאמו אוכלת" (נדה ל, ב), ומזה נבנים כל אברי גופו. ברור, איפוא, שהשפעתה של האם על מהותו של הולד היא גדולה באין ערוך מזו של האב, ומובן שהקשר הזה שבין האם לפרי בטנה חל גם על השייכות אל עמה.
והנה נאספים אנשים - וביניהם גם נשים! - ומתעקשים לשנות את טבע העולם, והם יחליטו, בניגוד לדעת תורה ובניגוד לשכל הישר, אחרי מי הולך הילד; ההצבעה שלהם תשנה כביכול את טבעו ומהותו של ילד של מישהו אחר...
נשות העולם כולו (גם נשים שאינן מבני ישראל) היו צריכות לצאת במחאה תקיפה ולהרים קול זעקה נגד הנסיון לבצע גזל הכי גדול - לנתק ילד מעמה של אמו-הורתו!
(משיחת ו' תשרי תשמ"ה - על פי רשימת השומעים בלבד)
עד יגמל הנער
"וחנה לא עלתה, כי אמרה לאשה עד יגמל הנער והביאותיו ונראה את פני ה'" (שמואל א א, כב).
מדוע וויתרה חנה על העליה לשילה? והרי בעלה, אלקנה, היה עשיר גדול, והיה יכול להרשות לעצמו לקחת את התינוק לשילה בתנאים הטובים ביותר (בצירוף עבדים ושפחות וכו' שישמרו על התינוק וכדומה). או - לשכור מטפלת שתטפל בתינוק במשך כמה שבועות. ומה גם בהתחשב עם העובדה שהיתה נביאה, ומובן איפוא שהיא הרגישה את הגילוי האלוקי בבית המקדש ביתר שאת וביתר עז.
אלא - חנה הרגישה שאם תישאר בבית תוכל להתמסר יותר לבנה, שמואל.
פרט זה בסיפור חנה ושמואל מסופר בתורה, שכן יש בכך לקח והוראה:
יש לך אשה שמרגישה צורך להצטרף למנין, לעלות לתורה וכדומה; לדעתה, רק כך תבוא על שלימותה וסיפוקה הרוחנית. אומרת על כך התורה שלאשה יש משהו שנעלה יותר אפילו מעליה לרגל לבית השם בשילה - הבטחת עתידו של העם היהודי, להבטיח שיהיו ילדים ונכדים שניתן להביא אותם ל"שילה"...
(משיחת ו' תשרי תשל"ד - על פי רשימת השומעים בלבד)
משחק בבובה ולקחו
אחד המשחקים האהובים ביותר על ילדה קטנה (הן אצל עם ישראל והן להבדיל אצל אומות העולם) - פלסטיק או עץ בצורת תינוק (בובה).
משמעות הדבר הוא:
מזכירים לילדה ומכינים אותה, שכשתגדל והקב"ה יברך אותה בבית ובילדים משלה - תנהיג את ביתה ותחנך את ילדיה לפי רצון השם יתברך.
(משיחת כ"ז אב תשל"ח - לקו"ש יד עמ' 196)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
