מאמרים נוספים בנושא
	האם אפשר להתווכח על אמונה?
	האם האמונה היא מפלט מקשיי החיים?
	להאמין פירושו להכיר במגבלות האדם
	האמונה אינה זקוקה להוכחות
	אל תביאנו לידי ניסיון
	להיות יהודי מאמין בשנות האלפיים
	לאמונה היגיון משלה

אדם שאינו מכיר במגבלותיו הוא גיבור קטן מאוד.

בנמל-התעופה המתין דוד בקוצר-רוח לשותפו יגאל. הם עמדו להמריא לפגישה עסקית חשובה שנקבעה להם למחרת היום בניו-יורק. המטוס שיוצא הלילה הוא היחיד שעשוי להביא אותם ליעדם במועד. אך השעה מתאחרת ויגאל איננו. טלפון לביתו רק מגדיל את סימני-השאלה. לפי דברי אשתו, הוא יצא מהבית כבר לפני שעתיים וחצי.

דקה לאחר המראת המטוס התפרץ יגאל בסערה לאולם בית-הנתיבות, כשהוא שטוף זיעה ועצבני להחריד. דוד קידם את פניו בדאגה: "מה קרה?". "אל תשאל", השיב יגאל. בקיצור, המכונית נתקעה בדרך, ואחרי עמל ויגיעה, כשכבר נדמה היה לו שהתקלה תוקנה, שוב כבה המנוע. אחר-כך, תוך כדי נסיונות התיקון, נפל צרור המפתחות אל בין נבכי המנוע ושוב נגזל זמן יקר. "חבל שלא השארתי את המכונית מיד כשכבה המנוע בפעם הראשונה ולא לקחתי מונית", הפליט בצער.

דוד הניח את ידו על כתף שותפו ואמר: "הרגע, כנראה שזהו רצון ה', ובוודאי זה רק לטובה".

חולשה או גבורה

דווקא המלים המרגיעות הללו גרמו ליגאל להתפרץ לעומת רעהו: "שוב רצון-ה'! לכם, הדתיים, הכול קל ופשוט. אתם משליכים הכול על הקב"ה. אין לכם כוח להתמודד עם בעיות החיים בכוחות עצמכם. לא חביבי, צריך לקחת את הגורל בידיים".

דוד פרץ בצחוק: "נהדר לשמוע מפיך דברים כאלה דווקא עכשיו. הנה לקחת את גורלך בידיך וראה איפה אתה נמצא"...

"איך לזה שום קשר", מחה יגאל את הזיעה מעל מצחו. "אתה סבור שלא הגעתי בזמן בגלל שה' רצה כך. כך אתה מסלק מעצמך כל נקיפות מצפון. אבל אני יודע שרק אני אשם בכך שאיחרתי את המטוס. האוטו כבר התחיל לעשות בעיות בשבוע שעבר. אם הייתי מכניס אותו אז למוסך, הייתי מגיע בזמן. אם הייתי נוטש אותו ולוקח מונית, היינו כבר בדרכנו לניו- יורק. נהגתי בחוסר שכל ולכן אני תקוע פה".

הכרה באמת אינה חולשה

שיחה זו ממחישה לנו איך שמים חושך לאור ומר למתוק. את החולשה הופכים לגבורה ואילו את הגבורה האמיתית מכנים חולשה. לאמיתו של דבר, אין לך דבר קל ונוח מהאמונה ב"כוחי ועוצם ידי". היא תואמת את גאוותו הטבעית של האדם, עושה אותו לריבון על המציאות ומסירה ממנו כל מחוייבות כלפי בוראו. זו גבורה קטנה מאוד.

"איזהו גיבור", אמרו חז"ל, "הכובש את יצרו". ההתמודדות עם היצרים ועם הגאווה האישית - היא הגבורה האמיתית. אדם שמתעקש להרים משא כבד שמעל לכוחותיו, וגאוותו אינה מניחה לו לבקש מכמה שכנים לסייע בידו, אינו גיבור כלל וכלל. זה שיא החולשה: חולשתו של האדם להודות במגבלותיו ובקוצר-ידו.

היהודי המאמין נלחם בעצמו, נלחם בגאוותו, נלחם ביצריו ובמאווייו. אין זה קל כל-כך לאדם להודות באפסותו ובתלותו הגמורה באלוקים. גדולתו של המאמין היא ביכולתו להכיר באמת, למרות שהיא קשה. כשקורה לו מה שקרה ליגאל, אין הוא מנסה לטעון שאם היה עושה כך או כך, היה מגיע ליעדו. הוא מרים ידיו ואומר: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'". הכרה זו בקוצר-ידו של האדם אינה נעימה כלל, ובכך גדולתו של המאמין.

היהודי המאמין מוסיף 'בעזרת השם' ו'אם ירצה השם' גם לדברים הפשוטים והיום- יומיים ביותר. אין זו חולשה, אלא הכרה באמת, באפסותו של האדם מול בוראו. המאמין מבין, שהוא אמנם צריך לעשות את התלוי בו (כיוון שרצון ה' הוא שלא יסמוך האדם על הנס), אך ההצלחה אינה תלויה בו אלא בקב"ה. הכרה זו מחייבת התמודדות יום-יומית מתמדת עם הגאווה האישית, והיא הגבורה האמיתית.