מאמרים נוספים בנושא
	מצוות לזירוז הגאולה
	בידך הדבר
	העוונות לא יעכבו
	עשו כל אשר ביכולתכם!

כשמכריזים שהגאולה קרובה לבוא והיא עומדת ממש על סף דלתנו, מתעוררת תמיהה: איך יכולה הגאולה לבוא עכשיו, בשעה שיהודים רבים כל-כך אינם שומרים את התורה ומצוותיה וכשיש כל-כך הרבה חילול שבת וכו'? הלוא חטאינו הם סיבת הגלות¹, וכאשר יש עדיין כל-כך הרבה חטאים, איך תבוא הגאולה?

שאלה זו יוצאת מנקודת-הנחה, שהגאולה תוכל לבוא רק כשעם-ישראל כולו יחזור לדרך התורה, וכשלא יהיו עוד חטאים ועוונות. אולם הנחה זו טעונה בירור. הלוא אנו יודעים, שתיקון העולם וההחזרה של עם-ישראל לדרך התורה, הם מתפקידיו של המלך המשיח, ומכאן שהוא בא עוד בטרם הגיעו העולם והעם היהודי לתיקונם. גם בדברי הנביאים מדובר על כך שרק כאשר "ייתקע בשופר גדול" יחזרו "האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים", דבר המוכיח שרק אור הגאולה יחזירם למוטב.

תשובה וגאולה

אכן, הגלות באה "מפני חטאינו", והגאולה תבוא על-ידי התשובה, כפי שאומרת הגמרא²: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". אבל כאן עלינו לברר שני דברים: מהי אותה תשובה שדרושה להבאת הגאולה, וכן, אם הגאולה מותנית בתשובה, מי מבטיח לנו שעם-ישראל אכן ישוב פעם באמת? האומנם לא תוכל הגאולה לבוא עד שנעשה תשובה שלמה?

בגמרא² יש מחלוקת בעניין זה בין רבי אליעזר לרבי יהושע: "ר' אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין". רבי יהושע אינו חולק על עצם הצורך בתשובה לפני הגאולה, אלא על מה שרבי אליעזר אומר "אם לאו - אין נגאלין". לדעתו, כשיגיע זמן הגאולה, שום דבר לא יוכל לעכב אותה; אם ישראל יעשו תשובה מעצמם - מה טוב, ואם לאו - יאלץ אותם הקב"ה לשוב בתשובה ולהיגאל: "הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

המשיח מעורר

הרמב"ם³ קובע כך בפסק-הלכה: "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין". כלומר, הגאולה תבוא לאחר שעם-ישראל ישוב בתשובה, והתורה הבטיחה שבסוף הגלות ישוב העם בתשובה. אלא שניתנה לנו הברירה לשוב בתשובה בעצמנו, או לחכות שהקב"ה ייצור נסיבות שיאלצו אותנו לשוב בתשובה.

תמונת-המצב שמצטיירת אפוא על-פי דברי חז"ל היא, שבתקופה המקדימה את ביאת המשיח תחול הידרדרות קשה בשמירת התורה והמצוות ואף ירידה במוסריות אנושית בכלל, סימני-זמן שמאפיינים את תקופת 'עקבתא דמשיחא'. ואז, כשהמצב מגיע לשפל המדרגה, מתחוללת התשובה שמביאה את הגאולה.

מי שמתחיל לעורר את העם לתשובה הוא המשיח עצמו. מאחר שמדובר על זמן הקודם לגאולה, ברור שהמשיח טרם נתגלה, אבל הוא כבר פועל ב"יכוף כל ישראל לילך בה (בדרך התורה) ולחזק בדקה" (כפי שמתאר הרמב"ם את סימני המשיח לפני התגלותו). ואז, אם עם-ישראל מתעורר בתשובה - באה הגאולה מיד, בלי ייסורים מיותרים, אבל אם הקריאה לתשובה אינה נענית, עושה הקב"ה דברים שמאלצים את העם לשוב בתשובה.

רגע של התעוררות

אולם כאן נשאלת השאלה, לאיזה סוג של תשובה ממתין הקב"ה כדי שתבוא הגאולה. האם הכוונה שעם-ישראל כולו צריך לחזור לשמירת התורה והמצוות, ועד אז לא יכולה לבוא הגאולה?! גם מושג זה עצמו טעון בירור - מהי רמת שמירת התורה והמצוות שנדרשת לגאולה, וכי יש הכרח שכל ישראל יהיו צדיקים גמורים עוד לפני הגאולה?!

בעל 'מנחת אלעזר' כותב בפירוש⁴, שהטיעון "שהגאולה מתעכבת עד שישובו כל ישראל, זהו נגד מקראות רבים", והוא מביא ראיה מסימני חז"ל על תקופת 'עקבתא דמשיחא', ש"אדרבה, יהיה רוב פני הדור כן (=במצב של "חוצפא יסגי" ושאר הסימנים השליליים). אם-כן, איך יהיה זה דורו של משיח, הרי יעכבו מלבוא משיח עד שישובו כולם ויהיו צדיקים כולם!", והוא מסיים: "אלא ודאי כי הדברים הנ"ל הם הבל וריק וכזב".

כשמעיינים בתורה, בפרק⁵ שמתאר את התשובה שתהיה לפני הגאולה, מוצאים שתי רמות של תשובה: תחילה תשובה כללית - "ושבת עד ה' אלוקיך", שהיא תביא את הגאולה - "ושב ה' אלוקיך את שבותך... וקיבצך מכל העמים"; ורק לאחר הגאולה תהיה תשובה שלמה יותר - "ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצוותיו".

ה'כלי-יקר'⁶ אומר זאת במפורש: "מיד כאשר תגמור בליבך לשוב בתשובה שלמה עד ה', אף-על-פי שעדיין לא עשית הדבר הראוי להיעשות בפועל" - כבר תבוא הגאולה. אם רק "יראה ה' בך סימני טהרה, שנכון ליבך אל ה', אך שהמניעה היא שלא תוכל לעשות בפועל כל מצוותיו - מכל-מקום, תיכף 'ושב ה' אלוקיך את שבותך'". כלומר, התשובה יכולה להיות כהרף-עין: רגע של התעוררות ותפנית ('תשובה' מלשון פנייה) אל ה' - "ומיד הן נגאלין"⁷.

עצם העובדה שעדיין יישארו עוונות בעם-ישראל, אין בה כדי לעכב את הגאולה. על הפסוק⁸ "והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו", אומרים המפרשים⁹: "גם העוון לא יעכב הגאולה, כי הוא יפדה את ישראל מן העוונות". אפשר לראות זאת גם בסדר הפסוקים שאומרים ב'נפילת-אפיים' - קודם "פדה אלוקים את ישראל מכל צרותיו", שזוהי היציאה מן הגלות, ורק אחר-כך "והוא - הקב"ה - יפדה את ישראל מכל עוונותיו"¹⁰.

כך נאמר¹¹: "מי א-ל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו", ופירשו המפרשים: "לשארית נחלתו - אותם שיישארו מחבלי המשיח, אינו עומד על הפשע להשגיח בו, לשלם עליו גמול, אלא עובר על הפשע והולך להלאה, כאילו לא יראנה¹²". וכן פירש הרד"ק: "לא יפנה לעד אל מעשיהם, כי חפץ חסד הוא... וחסדו יגבר על חטאיהם כשיגיע זמן הגאולה".

אין הדבר סותר את הצורך בתשובה לפני הגאולה. אכן, נחוצה תשובה קודם הגאולה, ובמיוחד מאחר שאנו רוצים שהגאולה תבוא באופן של "זכו" ובבחינת "אחישנה". אך התשובה הזאת שלפני הגאולה אינה חייבת להיות תשובה גמורה, שמוחקת את כל העוונות, אלא די בהתחלה של התעוררות בלבד. מחיקת העוונות והתשובה השלמה יהיו אחרי הגאולה.

תשובת שומרי התורה

נוסף על כל זאת, נראה שמה שמעכב את הגאולה אינו מעשיהם של אלה שנתרחקו משמירת התורה והמצוות. הללו הם בבחינת 'תינוקות שנשבו', ובמיוחד בדורנו שרובם ככולם לא נתחנכו על ברכי התורה והמצוות. עליהם חלים דברי הרמב"ם¹³, ש"בני התועים האלה ובני-בניהם שהדיחו אותם אבותיהם... הרי הוא כתינוק שנשבה... הרי הוא כאנוס, שהרי גידלוהו על טעותם". ממילא אין מעשיהם מעכבים את הגאולה.

על-כן ברור, שעיקר הצורך בהתעוררות של תשובה לפני הגאולה הוא דווקא מצד יהודים מאמינים ושומרי תורה ומצוות. וכן כתב בעל ה'מנחת אלעזר'¹⁴: "הא דכתב הרמב"ם דאין ישראל נגאלין אלא בתשובה, היינו לבינונים ומאמינים, אנשים כערכנו, אבל לא להמתין על כל ישראל".

אחרי הגאולה תהיה תשובה גדולה ועמוקה יותר, של כל כלל ישראל. כשיתגלה כבוד ה' לעיני כל בשר - ודאי שהכול ישובו אליו ויעבדוהו¹⁵.

נראה גם-כן, כי עצם בשורת הגאולה תהווה מנוף להתעוררות התשובה בעם-ישראל. וכפי שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין¹⁶: "אפילו אותם פושעי ישראל שלא עלה בלבם הרהורי תשובה... מכל-מקום, אם יבשרום שמשיח בן-דוד בא - ודאי יאמינו וישובו בתשובה שלמה. ואפילו אותם האפיקורסים שלא ישובו בבשורה בעלמא - כשייתקע בשופר גדול, אז יבואו גם האובדים והנידחים".

על-כן זה הזמן להשמיע ברמה את בשורת הגאולה ולהתעורר לתשובה לקראת הגאולה המתקרבת ובאה!

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

_______________

1)     "מפני חטאינו גלינו מארצנו" (לשון התפילה).

2)     סנהדרין צז,ב.

3)     הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה.

4)     ספר 'דברי תורה' מהדורה ג,כד.

5)     דברים ל.

6)     שם.

7)     וכך היה גם בגאולת מצרים, כמו שנאמר במדרש רבה (פ"א,מב) על הפסוק "וירא אלוקים את בני-ישראל וידע אלוקים", שהקב"ה ראה "שעשו תשובה", והיה צורך לשם כך ב"וידע אלוקים", משום ש"אפילו אחד בחברו לא היה יודע אלא הקב"ה לבדו. וזה מכוון את לבו וזה מכוון את לבו ועושין תשובה".

8)     תהילים קל,ח.

9)     מצודת-דוד.

10)   ראה באריכות בשיחת שבת פרשת ויחי תנש"א.

11)   מיכה ז,יח.

12)   מצודת-דוד.

13)   הלכות ממרים פרק ג, הלכה ג.

14)   שם.

15)   וראה 'נצח-ישראל' למהר"ל פרק מו.

16)   'מחשבות חרוץ' לג,ב.