מאמרים נוספים בנושא
	אלפי שנים של תקווה
	עד מתי?!
	המשיח באמונה היהודית
	הגאולה - תכלית הכול
	לא די באמונה, דרושה ציפייה
	לו היינו מחכים באמת
	לא להרפות מן הציפיה
	אפשר לזרז את ביאת המשיח
	להאמין שהיום יבוא המשיח
	חישובי קיצים

מתי יבוא משיח? אומרת הגמרא¹: "זכו - אחישנה, לא זכו - בעיתה". כלומר, אמנם יש לגאולה מועד סופי, שאז יבוא המשיח בכל מקרה, גם אם הדור יהיה במצב של "לא זכו"; אך עם זאת, יש אפשרות לזרז את הגאולה ולהביאה בכל יום - "זכו - אחישנה".

האמת היא, שהגאולה כבר הייתה יכולה לבוא לפני שנים רבות מאוד, כמו שאמר רב²: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". הרי שכבר בזמן האמוראים הייתה קיימת אפשרות להביא את הגאולה, והעובדה שהמשיח לא בא אינה אלא משום "עוונותינו שרבו²". על-אחת-כמה-וכמה בימינו, לאחר ריבוי התורה והמצוות ומסירות-הנפש של כל הדורות שחיו מאז, ודאי שקל הרבה יותר להביא את הגאולה.

תלוי בנו

ואכן, יסוד בסיסי באמונת הגאולה הוא ההכרה, כי כל אחד ואחד יכול לזרז את הגאולה. איננו צריכים רק להסתפק באמונה במשיח ובציפייה לבואו, אלא מחובתנו לעשות פעולות של תורה ומצוות המזרזות את בואו. זה אחד ההסברים לכך שהקב"ה לא גילה לנו את זמן הגאולה, כדי שלא נרגיש שהעניין כבר סגור וחתום, אלא שכל אחד ואחד ישתדל לפעול ולעשות כדי לקרב את הגאולה.

חז"ל ציינו כמה מצוות שיש בהן סגולה מיוחדת לקירוב הגאולה³. הבולטת ביניהן היא הצדקה, שעליה נאמר⁴: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". גם התשובה יכולה להביא את הגאולה בשעתא חדא, כדברי הרמב"ם⁵: "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין"⁶. כמו-כן עצם הציפייה לגאולה מזרזת את בואה, כמו שנאמר⁷: "יש דור שהוא מצפה למלכותי - מיד הם נגאלים". ובמיוחד התפילה והבקשה על הגאולה, שעל-פי המבואר בדברי חז"ל, בראשונים ובאחרונים, היא חובה ממש על כל אדם מישראל ויש בה כוח מיוחד להביא את הגאולה.

נוסף על אלה, יש מצוות ופעולות נוספות המזרזות את הגאולה. ביניהן: חיזוק האמונה (כשם שבגאולת מצרים נגאלו בזכות האמונה); אהבת-ישראל, אהבת-חינם (כנגד שינאת-חינם, שהביאה את הגלות); לימוד פנימיות התורה ("בזכות שעתידים ישראל לטעום מאילן החיים, שהוא ספר הזוהר, ייצאו מהגלות ברחמים⁸"); לימוד משניות ("אין כל הגלויות האלו מתכנסות אלא בזכות המשניות⁹"); וגם ריבוי ילודה ("אין בן-דוד בא עד שיכלו כל הנשמות¹⁰").

יש לציין, שחשוב לעסוק בכל הדברים הללו גם מתוך כוונה לקרב את הגאולה, כי הכוונה עצמה מוסיפה לכך. בעניין זה ראוי לצטט מ'ספר הברית'¹¹: "כל איש יהודי בעצמו, אפילו אינו בעל-תורה ולא בר-אוריין כלל, מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימלוך על הארץ... ולכוון בכל מצווה רק למפרק קוב"ה ושכינתיה מגלותא" (=לפדות את הקב"ה ושכינתו מהגלות).

לא "בכוח"

עם זאת, ראוי להבחין בין הפעילויות שנזכרו לעיל לבין פעילויות שיש בהן מגמה להביא את הגאולה 'בכוח', כגון ניסיונות להקים מזבח בהר-הבית ולהקריב קרבנות וכדומה. פעולות מעין אלה שנויות במחלוקת. כך גם לגבי ניסיונות לקרב את הגאולה על-ידי שימוש בקבלה מעשית, השבעת מלאכים וכדומה - אף שהיו שעסקו בכך - יש הרואים בכך 'דחיקת הקץ' ודבר מסוכן.

אבל בכל הקשור לעיסוק בתורה ובמצוות, בעבודת התשובה ובבקשת הגאולה כדי לקרב את ביאת המשיח - אין שום ספק שהדבר טוב ומועיל וחיוני לכל אדם מישראל, וכמו שאמר רבי שלמה מקרלין, שכל אדם צריך לדאוג "שיהיה לו חלק במשיח¹²".

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

______________

1)     סנהדרין צח,א.

2)     שם צז,ב.

3)     חומר רב בנושא זה נלקט ב'מגולה לגאולה', חלק רביעי, פרק רביעי. כמו-כן, ב'קץ הפלאות' (פרק ג ואילך) וכן בספר 'ובא לציון גואל', פורטו הדברים שעליהם ראוי להקפיד במיוחד כדי לזרז את הגאולה.

4)     בבא-בתרא י,א. נתבאר בספר התניא פרק לז. ובתנא דבי אליהו זוטא, פרק א,י נאמר: "גדולה צדקה, שהיא ממהרת יום בן-דוד וימות גאולתנו". בהמשך (א,טז) מובא על כך הפסוק (ישעיה נו,א): "שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא לצדקתי להיגלות".

5)     הלכות תשובה פ"ז ה"ה.

6)     וכמסופר בזוהר, מדרש הנעלם, חלק א, קלט,ב, שרבי אלעזר בן-ערך ישב פעם בצער רב. שאלוהו לסיבת צערו, והוא השיב, שהוא רואה כי הגאולה תהיה באלף השישי והגלות תימשך הרבה, ועל כך הוא מצטער, שכן מי יזכה לאריכות-ימים כזאת. אחר-כך חזר ואמר: "בתשובה יתקדם כלא" (=על-ידי התשובה יוקדם הכול).

7)     ילקוט איכה.

8)     תרגום מרעיא-מהימנא פ' נשא.

9)     ויקרא-רבה פרק ז,ג.

10)   יבמות סב,א.

11)   מאמר ט פט"ז.

12)   'בית אהרן', קרלין, פ' קרח.