שיחות נוספות לחג הסוכות
	אחדות ישראל - המשותף לסוכות והימים הנוראים
	מימים נוראים לימי שמחה
	כשה'יבול' מוכן - יש שמחה
	השמחה הפנימית של "חג האסיף"
	האם ניתן לשמוח על פי ציווי?
	למה מתנענעים בלימוד?
	מעלתו של הלולב
	שלוש סוכות ומשמעותן
	כוחה של הסוכה
	חיבוק של הקב"ה
	בין סוכה שאולה ללולב שאול
	אושפיזין - אורחים - בסוכה
	מדוע האושפיזין באים דוקא בסוכות?
	למה שמחים בשמחת בית-השואבה?
	גבורתם של צעירים

חודש תשרי מתחלק לשני חלקים: במחציתו הראשונה של החודש – ראש-השנה, עשרת ימי תשובה ויום-הכיפורים – עובדים את ה' בקו היראה, המרירות, מתוך התעוררות של תשובה והתבטלות לה'. במחצית השנייה של החודש קו העבודה מוחלף לכיוון של שמחה, עד הציווי המיוחד לחג-הסוכות – "ושמחת בחגך והיית אך שמח", עם שמחת בית-השואבה, והמשכה בשמחה העצומה של שמחת-תורה.

והאמת היא, שכל הקדושה העצומה שהורעפה בראש-השנה, עשרת ימי תשובה ויום-הכיפורים, באה ומתגלה בחג-הסוכות בקו השמחה – על-ידי השמחה והריקודים. עובדה זו מתבטאת בגלוי בהתאמה ובחפיפה בין מצוות חג הסוכות לבין העניינים המיוחדים של הימים הנוראים.

מתקיעות לסכך

אנו רואים בחג-הסוכות את ההשתקפות של ראש-השנה, עשרת ימי תשובה ויום-הכיפורים:

ראש-השנה – מצוותו העיקרית היא תקיעת השופר, שמתקיימת על-ידי תקיעת מאה 'קולות'. התקיעות מתחלקות ל'תקיעה', 'שברים' ו'תרועה', ומתוך סך-הכול של מאה ה'קולות' יש שישים 'תקיעות', עשרים 'שברים' ועשרים 'תרועות'. עניין זה מרומז בסכך של הסוכה. 'סכך' בגימטרייה – מאה, והחלוקה הפנימית בין האותיות מקבילה לחלוקה ב'קולות' השופר: ס – 60, כ – 20, כ – 20.

ענן הקטורת וענני-הכבוד

יום-הכיפורים – העבודה העיקרית בבית-המקדש ביום-הכיפורים הייתה העלאת ענן הקטורת. והנה, תורת החסידות מבארת שמאותו ענן קטורת 'נמשכים' ענני-הכבוד שהקיפו את בני-ישראל במדבר. והלוא זה עניינו של חג-הסוכות – "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל" – אלה ענני-הכבוד שהקיפום, אשר נוצרו מענן הקטורת של יום-הכיפורים.

עשרת ימי תשובה - גם שבעת הימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים מקבלים ביטוי בקו השמחה בחג-הסוכות. כשם שבימים האלה יש שבוע שלם שבו כלולים כל ימי השבוע, כך גם בחג-הסוכות יש לנו שבוע שלם, שבו נכנסים כל ימות השבוע.

בימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים אנו עוסקים בתיקון ימי השנה שחלפה. יום ראשון מתקן את ימי ראשון בשנה שחלפה, יום שני – את ימי שני, וכך הלאה. זה גם עניינם של ימי חג-הסוכות, שמחדירים שמחה בכל ימות השנה הבאה עלינו לטובה: ביום ראשון – מביאים שמחה לכל ימי ראשון בשנה החדשה, וכך הלאה.

שמחה כל השנה

כך הימים הנוראים משתקפים בחג-הסוכות. כך עוברות ההשפעות של הימים הנוראים ומקבלים את חותם השמחה, כדי שעבודת השם במשך השנה כולה תהיה רוויית שמחה.

שמחה זו אינה נעצרת בתחום הרוחני בלבד, אלא היא חודרת עד החיים הגשמיים. לכן בחג-הסוכות השמחה צריכה לבוא לידי ביטוי בדברים גשמיים – "אין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין". מכאן באה השמחה גם לחיינו הגשמיים במשך השנה כולה.

(מתוך 'שלחן שבת', שיחת השבוע 875, מאת הרבי מליובאוויטש, מעובד עפ"י 'לקוטי שיחות' כרך ב, עמ' 425)